מלחמת יום הכיפורים

בשנת 1973 החלו לזרום ידיעות על כוונה מצרית-סורית לתקיפת ישראל. הסימנים להיערכות כוחות האויב התרבו בתקופה שבין ראש השנה ליום הכיפורים, למרות זאת המשיך ראש אמ"ן לטעון ל"סבירות נמוכה" לפרוץ מלחמה. מלחמת יום הכיפורים החלה ב-6  באוקטובר 1973 ונמשכה עד ה-24 באוקטובר 1973. לכוחות מצרים וסוריה שפתחו במתקפה, הייתה עליונות ברורה על כוחות צה"ל המופתעים. אולם צה"ל הצליח להדוף את הסורים מרמת הגולן, לחצות את תעלת סואץ ולהיכנס לעומק מצרים ממערב לתעלה. במלחמה נפלו כ-2,600 חיילי צה"ל, 7,000 נפצעו ו-300 חיילים נפלו בשבי.

המלחמה הייתה קשה, והפגיעה במוראל הייתה עצומה גם בשל ההפתעה וגם בשל האבדות. ההפתעה שצה"ל נתפס בה גבתה מחיר כבד, אבל סיומה של המלחמה מצא את כוחות צה"ל ממערב לתעלת סואץ ובחזית הסורית במרחק של כ-40 ק"מ מדמשק.

 ב -11 בנובמבר נחתם הסכם הפסקת אש בין ישראל למצרים. בראש המשלחת הישראלית עמד האלוף אהרון יריב, ובראש המשלחת המצרית הגנרל מוחמד גמאסי. בהסכם נכללו סעיפים להחזרת שבויים, שמירה על הפסקת אש, העברת מזון ותרופות לחיילי הארמיה השלישית הנצורה, וחזרה לקווי ה-22 באוקטובר 1973, היום בו נקבעה הפסקת אש.

תיאור קרב במלחמת יום כיפור-                           

הטנקים של חטיבה 7 בלמו מתקפת שריון סורית גדולה "בעמק הבכא". קרבות גבורה אלה ואחרים מנעו מהסורים ניצול עליונותם לשם כיבוש הגולן וסיכון ריכוזי אוכלוסיה בשטח מדינת ישראל עם חבירת יחידות המילואים המשוריינות החלה בלימת הסורים והוחל בדחיקתם לאחור.
בשלב השני ללחימה בצפון העבירו יחידות השריון את המלחמה אל תוך שטח סוריה, תוך הבקעה לאזור "המובלעת הסורית" ממזרח לרמה"ג בצירים המובילים לבירת סוריה - דמשק.
כוחותינו נשארו במובלעת תוך מלחמת התשה קשה עד ההתפנות בעקבות הסכמי הפרדת הכוחות ב1974-בחזית הדרום בלמו שתי חטיבות שריון סדירות, בימי המלחמה הראשונים, את המתקפה של הצבא המצרי שבוצעה לאורך כל תעלת סואץ עד אשר הגיעו כוחות העזר של שריון במילואים. לאחר מכן עברו כוחותינו שמנו 3 אוגדות שריון מול 2 ארמיות מצריות, למתקפות נגד ובלימה בהם נחסמה ההתקדמות המצרית כשתי ק"מ ממזרח לתעלת סואץ.
לאחר כ-10 ימים של לחימה חל המפנה העיקרי בדרום כאשר כוחות שריון בצעו מבצע צליחה מורכב, שכונה "אבירי הלב", ובו צלחו את תעלת סואץ לעבר המערבי. בצד המערבי פגש שריון צה"ל במערכי האויב, השמיד בסיסי טילים והעביר את המלחמה לשטח האויב. מהלכים אלה הביאו את שריון צה"ל למבואות העיר איסמעיליה בצפון והעיר סואץ בדרום. הארמיה המצרית השלישית כותרה בסיני מכל מקורות האספקה ומעיקר צבאה שבמצרים. מהלכים אלה של השריון תרמו להסכמת המצרים להפסקת אש מתוך עמדת כוח של צה"ל.

החזית המצרית

תרגילי ההונאה המצריים היו מושלמים:שחרור אנשי מילואים, עריכת תמרונים רבים ליד התעלה, הכוחות המצרים מתפרשים במסווה של תמרונים, פריקת ציוד צליחה בלילה, שמירה על סודיות מוחלטת. ההפתעה לא הייתה רק לגבי יום פתיחת האש אלא גם לגבי השעה שנקבעה לתחילת המלחמה. בבוקר ה-6 באוקטובר העריך אמ"ן בוודאות כי באותו יום תפרוץ המלחמה אך לא העריך שהדבר יקרה לפני שקיעת החמה. המלחמה התחילה בשעה 14.00.                                                                                                

צליחת התעלה, בלימה והתקפות נגד- לכוחות המצריים ליד התעלה שמנו כ-80,000 חייל כ-700 טנקים ו2000 קני ארטילריה, לא היה קשה לגבור על כוח צה"ל שישב ב-16 המעוזים ובהם כ- 500 אנשי מילואים מ"חטיבת ירושלים" ומאחוריהם כ-270 טנקים וקורב ל-30 קני ארטילריה.תוך שבוע נפלו כל המעוזים ב"קו בר לב" (מלבד מעוז "בודפשט").צה"ל נערך לבלימת המצרים עם הגעת כוחות המילואים. קרבות הבלימה היו קשים, אך הקו התייצב.                                                                             

ביסוס ראש הגשר במצרים- הפיקוד העליון בצה"ל החליט לחצות את התעלה ולהקים ראש גשר ישראלי בגדה המערבית. הביצוע הוטל על אוגדת שרון. מבצע חציית התעלה התנהל תחת אש תופת מצרית .הקרבות היו עקובים מדם- 40 חיילים ישראלים נהרגו .שלוש אוגדות של צה"ל כבר נמצאו ב-20 באוקטובר בגדה המערבית.                                     

כיתור הארמייה השלישית- ב-22 באוקטובר הגיעה אוגדת שרון לפרברי העיר סואץ ולמפרץ סואץ. צה"ל השתלט על פרברי העיר סואץ. עתה עמדו המצרים על גודל הסכנה: הושלם כיתורה של הארמייה השלישית המצרית שכללה כ-30,000 חייל ומאות טנקים.                                                                                                                  

משהתברר למצרים מהו גודל השליטה הישראלית בגדה המערבית הם ביקשו הפסקת אש.ב-22 באוקטובר קיבלה מועצת הביטחון את ההחלטה שקראה לשני הצדדים להפסיק את האש תוך 12 שעות. האש נפסקה.

החזית הרוסית  

הפתעה והתקפה- גם הסורים, בדומה למצרים, הסתירו היטב את כוונותיהם. ההונאה הסורית באה לידי ביטוי:ריכוז כוחות גדולים ליד ה"קו הסגול"(גבול ההפרדה ברמת הגולן), דילול כוחות לאחר סדרת אימונים ושמירה על סודיות מוחלטת. ערב ההתקפה כלל הכוח הסורי,כ-1400 טנקים וכ1000 קני ארטילריה. הכוח הישראלי כלל שורה דלילה של 17 מעוזים שבהם כ-180 טנקים ו-50 קני ארטילריה. בגזרה הצפונית נמצאה חטיבת שריון "שבע" ובגזרה הדרומית- חטיבת "ברק". ההתקפה הסורית החלה בדיוק בשעה שבו החלו המצרים במלחמה: צהרי יום כיפור ה-6 באוקטובר.חטיבות השריון "7" ו"ברק" ניהלו קרבות מרים לבלימת ההתקפה האדירה. חטיבת "ברק" נשחקה כמעט כולה. חטיבת "7" נפגעה קשות גם היא תוך כדי השמדת טנקים סורים רבים. תוך 24 שעות ראשונות הגיעו הטנקים הסורים עד מרחק של 8 ק"מ מהכנרת.                                                                                                                                                                                                                  הבלימה- שלב הבלימה החל באותו יום שבו החלה הפלישה הסורית. עמידת הגבורה של חטיבת "7" ו"ברק" אפשרו לכוחות המילואים להגיע במהירות לרמה. קרבות הבלימה העיקריים התרחשו בגזרת קוניטרה שבה בלמה חטיבת "7" המותשת את מאות הטנקים הסורים בקרבות "פנים אל פנים".בתום שלושת ימי קרבות עקובים מדם נסוג השריון הסורי.                                                                                                                                                                                                              התקפת נגד- מטרת התקפת נגד,שהחלה יומיים בלבד לאחר פרוץ הקרבות, הייתה לטהר את רמת הגולן מהכוחות הסורים.ב-10 באוקטובר הייתה כל רמת הגולן בידי צה"ל. רק מוצב החרמון נשאר בידי הסורים.עתה הגיע שלה ההבקעה לתוך סוריה, הרמטכ"ל דוד אליעזר, בתמיכת ראש הממשלה גולדה מאיר,קבע כי יש לפרוץ לתוך סוריה. הפריצה לסוריה החלה ב-11 באוקטובר ונמשכה עד הפסקת האש ב-22 באוקטובר.                                                                                                                                           הפסקת האש ב-22 באוקטובר לא מצאה את הצבא הסורי מובס. בצד הישראלי ניתן להצביע על הישגים חשובים: פרט למוצב החרמון שום מוצב אחר לא נפל בידי הסורים,תוך ארבעה ימים הצליחו כוחות צה"ל להדוף את הפלישה הסורית מהרמה וגילוי רוח לחימה למופת וצוות מעולה של פיקוד וחיילים. 

תוצאות המלחמה-במישור הצבאי-צה"ל לא העריך נכונה את הצבאות הערבים,את השינויים והשיפורים שחלו בצבאות מאז מלחמת ששת הימים. כוחות צה"ל לא היו ערוכים די מבחינת הציוד החדיש לקדם המתקפה הערבית.. אסור היה לצה"ל להסתמך יתר על המידה על מקור מודיעיני אחד בלבד למרות היותו מודיעין מצוין. למרות הטעויות צה"ל הוכיח שהוא צבא מצוין וכי נוכח שלבי הפתיחה הקשים, הוא הצליח להעביר את המלחמה לשטחי האויב.

במישור האזרחי- האבידות הכבדות גרמו לזעזוע עמוק בציבור הישראלי: כ2600 חללים, קרוב ל8000 פצועים ו300 חיילים נפלו בשבי. ב-18 בנובמבר נענתה הממשלה ללחץ הציבורי והקימה את "ועדת אגרנט"-ועדת חקירה שבה היו חברים אנשים הידועים ביושרם ואמינותם. הוועדה פטרה את הדרג המדיני מאחריות ל"מחדל". בעקבות הסערה הציבורית התפטרה גולדה מאיר מראשות הממשלה באפריל 1974. ישראל למדה כי לא רק שמלחמות "ארוכות" עולות כסף רב, אלא שכל מלחמה נעשית יקרה מקודמתה. בבחירות לכנסת זמן קצר לאחר תום הקרבות ניצח ה"מערך" אך ה"ליכוד" צבר עצמה מכוון שרבים הורו באצבע מאשימה כלפי ה"מערך".

לסיכום-מלחמת יום הכיפורים הסתיימה בניצחונו של צה"ל לאחר שהצליח להתגבר על הפתעת התקיפה בשתי חזיתות ולהציב איום חמור על מדינות ערב.אולם עלו סימני שאלה בקשר לקשיים שהיו לצה"ל להביא לביטוי מלא את מלוא עוצמתו בשדה הקרב. תחושה זו הביאה לתהליך של לימוד לקחי המלחמה. וישומן המיידי.

קישורים: 

    דף בית מלחמות מחתרות השואה אישיים היסטוריים

מלחמת יום העצמאות 1948 /.מלחמת סיני 1956 /מלחמת ששת הימים 1967 /מלחמת ההתשה 1969 /מלחמת יום הכיפורים 1973

מלחמת לבנון 1985 /מלחמת המפרץ 1991/

האצ"ל / ההגנה / הפלמ"ח / ניל"י